מיכל אזולאי

למורים יש איגוד מקצועי חזק, יחסי ציבור מצוינים, ואפשרות לחץ על ההורים שצריכים ללכת לעבודה ולא רוצים שהילדים ישארו בבית בלי ה"ביביסיטר" שבתי הספר מעניקים. ולכן אנחנו כל הזמן מדברים על שכר המורים שעל ידי סחטנות ואיומים בשביתות, מצליחים להעלות לעצמם את השכר באופן קבוע והדרגתי במהלך השנים.
בהסתדרות העובדים יש כל כך הרבה מקצועות שהם בתת שכר לא פחות ואולי אף יותר מהמורים שיש להם תנאי עבודה ניפלאים - חופשות בשכר בחגים, חופש גדול בשכר, יום עבודה מקוצר ועוד. מה עם העובדים הסוציאליים שעובדים במשרה מלאה, אחראים על כל האוכלוסיות המוחלשות במדינה,(500-600 תיקים לכל עובד) חשופים לאיומים, תביעות וסכנת חיים ומשתכרים משכורות רעב ? עובדים סוציאליים שמצויים בכל מישורי החיים - בביטוח הלאומי, בתי החולים, מרפאות לבריאות הנפש, לשכות רווחה, עבודה עם התמכרויות , משרד הבטחון שיקום לנכים, תמיכה בנפגעי פעולות איבה וטרור, אוטיסטים, הוסטלים, קשישים, משפחות אומנה, נערים ונערות במצוקה, פקידי סעד המעורבים עם משפחות קשות יום הזקוקות לגישור ותמיכה (גם כלכלית) , נכים בקהילה, אסירים בשיקום , אסירים בכלא, עברייני מין, חקירות נוער, משטרה, והרשימה עוד ארוכה ואינסופית. בכל מקום שתטיל מטבע - יש עובד /ת סוציאלי/ת שיקביל את פנייך. מה עם הפועלים במפעלים שעומדים כל היום על הרגליים במשמרות ארוכות ? מה עם כל אנשי השירות הציבורי שמשתכרים משכורות נמוכות ? במקום לנסות להעלות למורים את השכר, יש לפעול לשנוי שיטות הלימוד מן היסוד והתאמתן לעולם המודרני. בתי הספר כיום הם מפעלים להכנת הילדים לקראת "הבגרויות" , כיתות צפופות, מורים שאינם מכירים את הילדים, משרד חינוך שכל שנה משנה את תוכניות הלימוד שלו לפי גחמות השר המכהן, חוסר הלימה בין צורכי הילדים (אם מישהו בכלל חושב על הילדים בפן של צרכים ולא בפן של הישגים וציונים) לבין העדר פניות הצוות להתייחס לצרכים אלו, שיעורים לא אקטואליים, משעממים ולא רלבנטיים למאה ה-21, העדר מרחב פיזי ורגשי, בלי עידוד לסקרנות ולמידה אותנטיים תוך המשך שיטות ארכאיות . במקום להעלות למורים את השכר, הייתי נותנת תמריצים למורים שימציאו את הגלגל ויצעידו את החינוך בישראל כמה צעדים קדימה.

אין הצבעות  | 
0
0
אין תגובות