לא ברור לי מה החידוש בהצעה. שירות אזרחי כבר קיים, כפי שגם כתוב בהצעה עצמה. אז הרעיון הוא להרחיב אותו? זה לא רעיון חדש - זה קיים ברוב מצעי המפלגות והם באמת רוצים לעשות את זה ומדברים על זה כבר עשרות שנים. הבעיה היא לא חוסר הצעות או רעיונות. הבעיה היא שיש יותר מדי התנגדויות מכל הצדדים. מצד אחד יש כאלה שלא רוצים לשרת, לא משנה באיזו צורה, מכל מיני סיבות: אידאולוגיות דתיות, אידאולוגיות חילוניות, אנוכיות, משפחתיות, כלכליות ועוד. מצד שני יש כאלה שלא רוצים שחרדים (וערבים) ינקו רחובות בעוד שהם, החיילים, מתים בעזה. שוויון הנטל האמיתי, לדעתם, חייב להיות גם במספר המתים.
בלי קשר להתנגדויות, אני לא משוכנע ששירות אזרחי יתרום למשק. מה זה משנה אם אני תורם לכלכלה כעובד או כמשרת? רק בגלל שמשרתים מקבלים פחות כסף, כלומר מהווים כוח עבודה זול? או בגלל שהם לא בוחרים במה לעסוק וזה מאפשר למלא תפקידים שאף אחד לא רוצה לעשות מרצונו? אני חושב שהמוטיבציה והפרודוקטיביות והכשירות של משרתים כאלה (שלא נגיד עבדים מודרניים) תהיה נמוכה מדי כדי שזה ישתלם. הייתי אחראי כוח אדם בצבא וראיתי את הפרודוקטיביות של החיילים מבחינה כלכלית. המסקנה שלי היא שהמדינה הייתה מקבלת יותר תועלת אילו כל החיילים האלה היו עובדים באזרחי ולא כחיילים.
אבל אולי דבר הכי חשוב הוא שאם אנחנו רוצים להגיע להחלטות מוסכמות באמת, אז אי-אפשר לקבל החלטות או להביא רעיונות כאלה בלי דיון בין הצדדים. אבל כמה חרדים ישתמשו במערכת הזאת? סביר להניח שכמעט אף אחד והמעטים שישתמשו לא יהיו חרדים טיפוסיים ולא יוכלו לייצג את החברה החרדית בשום צורה בעלת משמעות.
גיום של כולם לשרות חובה זה לא קיים.
והעניין פה הסכמה רחבה.
ככל כשיותר א.נשים מהכיוונים השונים יסכימו על הרעיון, זה יקרה.
לשם כך ההצעה תעלה לצוות אמנת דת ומדינה אצלנו וננסה לשמוע את דעות הדתיים מכל הכיוונים בנושא.
אני יכול לחסוך לך את הזמן, כי כבר עשיתי דברים כאלה לא פעם. אם תשאל מספיק אנשים (דתיים, חילוניים, לא חשוב) תקבל את כל הדעות האפשריות ולאף דעה לא יהיה רוב. איך תהפוך את זה להסכמה? על ידי דיון באיזה צוות שמינה את עצמו, לא מייצג את הציבור ולא קיבל שום מנדט או אישור לקבל החלטות ולהגיע להסכמות? לאף "הסכמה" כזאת לא יהיה תוקף משפטי או פוליטי.
נראה לי שאתה יוצא מתוך הנחה (אולי לא מודעת), שקיים איזשהו פתרון שרוב האנשים שיסתכלו עליו יגידו "וואלה, נשמע טוב, איך לא חשבנו על זה קודם". צריך רק למצוא פתרון כזה. אבל אין דברים כאלה. יש בעיות פשוטות, בינריות, עם שתי אפשרויות בלבד. במקרה כזה באמת יהיה רוב (אולי אפילו גדול) בעד אחת משתי האפשרויות. אבל ככל שהבעיה יותר מורכבת, יש יותר ויותר אפשרויות וקומבינציות של אפשרויות, ולאף קומבינציה לא מובטח רוב. ככל שהקבוצה יותר גדולה ומגוונת, כך הסיכוי לרוב כזה יותר קטנה. עבור עם ישראל והבעיה המורכבת של גיוס (אחת מהמורכבות בפוליטיקה שלנו), הסיכוי למצוא הסכמה שואף לאפס.
אבל יש פתרון - לפרק את הבעיה המורכבת לבעיות פשוטות ובלתי תלויות ולהחליט לגבי כל בעיה פשוטה בנפרד. האוסף של החלטות הפשוטות ייצור את הפתרון המורכב. אבל כדי שיהיה תוקף לכל ההחלטות האלה, הקבוצה שמקבלת את כל ההחלטת האלה חייבת לייצג את הציבור בצורה הכי טובה שאפשר והציבור צריך להסכים עם הטענה שהקבוצה הזאת מייצגת אותו ויש לה סמכות והזכות לקבל החלטות גורליות כאלה. הקבוצה היחידה כזאת שקיימת אצלנו, שלפחות מתקרבת לתנאים כאלה, היא הכנסת. כרגע היא לא באמת מייצגת את הציבור בגלל האילוצים הקואליציוניים ואופוזיציוניים, שחיתות, השפעת בעלי הון וכו'. אבל אם נשחרר את הכנסת ואת הבוחרים מהאילוצים הקואליציוניים, אז הייצוגיות תשתפר די מהר וגם הבעיות האחרות, שנובעות מהשיטה הקואליציונית, יצטמצמו. אבל אפילו במצבה העגום הנוכחי לכנסת (לא לממשלה) עדיין יש לגיטימציה מספיקה כדי לקבל החלטות גורליות. היא פשוט לא מסוגלת לעשות זאת בגלל האילוצים הנ"ל, אבל זה ניתן לפתרון בקלות.
לעומת זאת, למשאלי עם אין לגיטימציה מספיקה, כי תמיד אפשר להגיד שתוצאות המשאל מוטות בגלל שלא כולם הצביעו, או שהשאלות למשאל מוטות כי הן נוסחו על ידי קבוצות לחץ, או שאנשים הצביעו בהתאם לתעמולה שקרית, וכו'. לגיטימציה זה דבר שקשה מאוד ליצור וזה לוקח דורות. אבל אנחנו לא יכולים לחכות דורות עד שמשאלי עם יקבלו לגיטימציה כפי שזה קרה בשוויץ (במשך מאות רבות של שנים). אנחנו צריכים פתרון עכשיו וזה אומר להשתמש במה שיש ולא לבזבז מאות שנים כדי לבנות משהו חדש.
יש לך הצעה של איך כן ?
המודל הנוכחי לא ממש עובד....
כן, כתבתי את ההצעה בתגובה הקודמת. לא הצעה מה יהיה, אלא איך מחליטים מה יהיה. זאת היא הדרך הנכונה היחידה - אף אחד מאיתנו לא מוסמך לקבוע באופן פרטי פתרונות לבעיות של הכלל.
אם אתה רוצה לשמוע דעה פרטית שלי, אז הפתרון המועדף מבחינתי הוא מתן פטור גורף משירות מטעמי מצפון ואמונה, כפי שאגב מקובל במדינות רבות כבר מאות שנים. אני לא מאמין שזה יגרום לירידה משמעותית בכמות המתגייסים. בעצם יש סיכוי שזה יגביר את אחוזי הגיוס בקרב החרדים, כמה שזה נשמע פרדוקסלי. אבל בכל מקרה אנחנו צריכים גם לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים ואחרים וליצור מציאות מדינית-ביטחונית חדשה שבה לא נצטרך צבא כל-כך גדול ממילא ונושא הגיוס יהפוך להרבה פחות אקוטי.
אז הכל עדיין מתכנס ליכולת שלנו לפתור בעיות קשות ומורכבות בצורה אפקטיבית ודמוקרטית. ובדיוק על זה אני מדבר. עד שלא תהיה לנו שיטת ממשל שעובדת, שום מתווה לא יעזור, לא יהיה מספיק כוח או רצון ליישם שום מתווה. אם כן יהיה ממשל שעובד, אז נוכל לעשות את הכל. לכן אני מרכז את כל המאמצים שלי בתיקון שיטת הממשל המינמלית שתאפשר לו לתפקד. כל דבר אחר זה בזבוז זמן מבחינתי.
יש לנו הצעות בנושא הממשל בתחומים השונים שלו ועל הרשויות השונות. יש כרגע את הדיון בשוויון בנטל - השאלה אם יש דרך אחרת.
אנחנו מכינים את ההצעות שלנו לקראת דיונים של כלל הארגונים בנושא חוקה - - אם ההצעה תהיה טובה ותשתפר - ייתכן ותתקבל בצוותים שלנו כטיוטה להצגה.
הטיוטות הן רעיונום = רעיון טוב אי אפשר לעצור.
הצעה זאת בתחילת דרכה, אני קורא לחברים מהמגזר הדתי להגיב בנושא - אך יש לדבר גם עם עוד אוכלוסיות = לשם כך ההצעה פה - כל אחד שיצטרף ייצר את הקונצנזוס - - אם ההצעה לא מספיק טובה בעיניף - תן לי הצעות שיפור.... ואשפר.
מבחינתי ההצעה מושלמת. אני לא אוהב את המרכיב של הגרלה, אבל אין לי רעיון אחר כרגע. הבעיה היא לא שהרעיון לא טוב, אלא שהוא לא פותר את הקונפליקט (שזאת המטרה המוצהרת מספר אחת הרי). הרעיון מתחמק מהקונפליקט ומסתיר אותו תחת המטרייה של "ועדת החריגים" ו"מסלולי שירות שונים". שני הדברים האלה נותנים חופש תמרון כל-כך רחב, שאפשר להכניס לתוכו כמעט כל דבר. למשל, ועדת חריגים תקבע שכל החרדים פטורים מהשרות. או שיעשו מסלול מיוחד של "תורתו-אומנותו" - ישרתו את המדינה על ידי לימוד תורה, כלומר אותו סטטוס-קוו רק שהם יקבלו יותר כסף. אז איפה הפתרון של הקונפליקט פה?
אתה רוצה לשפר את ההצעה? תגדיר מה זה ועדת החריגים - מי ימנה אותה, מה גבולות הסמכות שלה? תגדיר את כל המסלולים האפשריים ומי יהיה רשאי ליצור מסלולים חדשים ומאיזו סמכות. אז אפשר יהיה לדבר על משהו. כרגע זה רק מסמוס של רעיון ישן כמדינה עצמה.